בצ׳אזוקלמתחילים

Bachazouk — Beginner Level

הסבר מלא

בצ׳אזוק הוא מיזוג מוצהר בין בצ׳אטה לזוק ברזילאי. רוקדים למוזיקת בצ׳אטה, על הטיימינג של בצ׳אטה ועם הצעד הבסיסי שלה, אבל מכניסים לתוכה את מרכיבי הזוק: תנועות ראש (cabeça), זרימות לטרליות, סיבובים רציפים במגע גוף, איכות קונקשן אלסטית, ותנועה עצמאית יותר של העוקב/ת בתוך הפריים (soltinho). זה לא ריקוד נפרד, אלא עדשה שדרכה חווים בצ׳אטה, ששואלת מהזוק את האיכות הזורמת, האלסטית והתלת ממדית.

בצ׳אזוק הוא אחד הענפים המשמעותיים בהתפתחות הבצ׳אטה. ההשפעה של הזוק היא בדיוק מה שנתן לבצ׳אטה סנשואל את תנועות הראש הדרמטיות, את העבודה הלטרלית ואת האיכות הזורמת. כשמבינים את בצ׳אזוק כסגנון פיוז׳ן מובחן, מבינים מאיפה הרבה מהטכניקות הסנשואליות הגיעו, ואפשר ללמוד לבצע אותן עם טכניקה נכונה במקום לחקות מראה.

בפועל ההבדל מורגש קודם כל בקונקשן ובאיכות התנועה. במקום פריים קשיח, מתפתחת תכונה של מתיחה וחזרה, והתנועות לא נעצרות בחדות אלא מתפוגגות בהמשכיות טבעית, כמו מטוטלת. גם עם הבסיק הרגיל, תוספת של זרימות צד עדינות בפלג הגוף העליון משנה את כל התחושה של הריקוד בלי צורך במהלכים חדשים.

רקדנים מתקדמים יודעים לעבור בתוך שיר אחד בין האיכויות: חדות של בצ׳אטה לרגעים הפרקוסיביים, זרימת זוק לקטעים המלודיים. האתגר הוא לשמור על מוזיקליות בצ׳אטה תוך שימוש באיכות תנועה של זוק. התנועה בהשראת זוק, אבל הטיימינג תמיד נשאר בצ׳אטה. מבחינה קוגניטיבית מדובר בשתי תוכניות מוטוריות שפועלות במקביל, ומחקר מראה שמיזוג של שתי מיומנויות מוטוריות דורש בניית תוכנית היברידית חדשה ולא מעבר בין שתי קיימות. זו הסיבה שזה לוקח הרבה יותר זמן מלמידה של כל אחת מהן בנפרד.

הסגנון צמח באופן טבעי בקונגרסים בינלאומיים באירופה בשנות ה-2000 וה-2010, שם קהילות הבצ׳אטה והזוק נפגשו. בין הדמויות המרכזיות שלימדו את הפיוז׳ן במפורש: Kadu ו-Larissa, Alex de Carvalho ואחרים. הסגנון פופולרי במיוחד באירופה ובאסיה, שם קהילות הזוק חזקות, ופחות נוכח ברפובליקה הדומיניקנית ובאמריקה הלטינית.

רמות נוספות