דינמיקה

דינמיקה בריקוד היא השונות באיכות התנועה: מהירות (מהיר מול איטי), עוצמה (חד מול רך), גודל (גדול מול קטן) ומשקל (כבד מול קל). רקדן עם דינמיקה טובה הוא כמו דובר עם גיוון קולי: לפעמים חזק, לפעמים שקט, לפעמים מהיר ולפעמים איטי. רקדן בלי דינמיקה נשמע מונוטוני. הוא יכול להיות מדויק טכנית, אבל שטוח רגשית. הניגוד הוא מה שיוצר עניין ויזואלי ופיזי. דינמיקה היא הסיבה שאנשים מסתכלים. המערכת הוויזואלית שלנו בנויה לזהות ניגוד ושינוי, ואם הכול זז באותה מהירות ובאותה עוצמה, המוח פשוט מפסיק לשים לב. אקצנט חד אחרי מעבר רך, או פריז אחרי תנועה מהירה, תופסים תשומת לב. מחקרי מדעי המוח מראים ששינוי לא צפוי בדינמיקת התנועה מפעיל 'תגובת התמצאות', כלומר לכידת קשב לא רצונית. האפקט מתנהג לפי חוק ובר-פכנר: מה שקובע אם השינוי מורגש הוא היחס בין לפני ואחרי, לא הגודל המוחלט. בבצ'אטה זה קריטי כי השיר עצמו לא בעוצמה אחת. הוא בונה, נשבר, לוחש וצועק. הגוף אמור לעשות את אותו הדבר. ברמת הביניים מתחילים לשלב כמה דינמיקות בו זמנית: גל יד איטי וגדול, ואחריו פופ ירכיים מהיר וקטן. תבנית שעובדת כמעט תמיד היא בנייה איטית ורכה על ארבע ספירות, פיצוץ חד על ספירה 5, ופריז על 6-7-8. דינמיקה שייכת גם לעבודת הזוג: ליד רך ואיטי בקטעים מלודיים, ליד חד ומהיר על אקצנטים ריתמיים. ברמות מתקדמות זה כבר לא מתוכנן אלא נובע מההאזנה למוזיקה, כולל דינמיקה בתוך תנועה בודדת (גל שמתחיל לאט ומאיץ), דינמיקות מנוגדות בין חלקי גוף (ידיים חדות, ירכיים רכות), ודינמיקה בין בני הזוג, כשאחד רך והשני חד ואז מתחלפים.