אינפיניטי

אינפיניטי היא פיגורה שמשרטטת בחלל צורת שמונה שוכבת, סימן האינסוף. אפשר לבצע אותה בכמה רבדים: כתנועת גוף (הירכיים או הטורסו מציירים שמונה במקום), כמסלול נסיעה (העוקבת עוברת בנתיב של שמונה סביב המוביל), או כשילוב של שניהם. המאפיין המרכזי הוא הרציפות: בניגוד לפיגורות ליניאריות שהולכות וחוזרות, לאינפיניטי אין התחלה וסוף, רק סיבוב מתמשך שממשיך את עצמו. מה שהפיגורה הזאת מלמדת זה ניהול של תנועה מתמשכת. אין נקודת עצירה שבה מאתחלים, ולכן המוביל צריך לשמור על סיגנל הכוונה קבוע כל עוד הלולאה נמשכת. זה מפתח תכנון מרחבי (איפה העיקול הבא של השמונה), עקביות בטיימינג (השמונה חייבת לשמור על מהירות אחידה) ומודעות מוזיקלית: מתי נכנסים ללולאה, מתי מחזיקים אותה ומתי יוצאים. זו אחת הפיגורות הכי גמישות מוזיקלית, היא מסתדרת עם כל טמפו וכל רמת אנרגיה. מבחינת התקדמות, מתחילים ברמת הגוף: בקלוז הולד, שני בני הזוג מזיזים ירכיים ימינה, מרכז, שמאלה, מרכז, ויוצרים שמונה רציפה בלי קפיצות בנקודת ההצטלבות. ברמה הבאה עוברים לאינפיניטי נוסע, שבו העוקבת מציירת שמונה על הרצפה סביב המוביל תוך שמירה על קונקשן ידיים לאורך כל המסלול. ברמה מתקדמת מרבדים: גל גוף שקורה בו זמנית עם מסלול נסיעה בצורת שמונה, או לולאות שכל אחת מהן מכילה אלמנט אחר, כך שהאינפיניטי הופך למסגרת מבנית שמכילה אוסף מתחלף של תנועות. הצורה הזאת מופיעה בהרבה סגנונות: בטנגו האוצ׳ו הוא פיגורת יסוד, בזוק דפוסי אינפיניטי הם אוצר מילים סטנדרטי, ובמחול עכשווי משתמשים בשמונות למסלולי רצפה ולעקיבה של הגוף. הבצ׳אטה הסנשואל אימצה את האינפיניטי גם כפיגורה נוסעת וגם כתנועת גוף, בעיקר במשפטים מוזיקליים ארוכים שבהם האיכות הרציפה מתאימה לאנרגיה המתמשכת של המוזיקה.