שרשרת קינטית

שרשרת קינטית היא הדרך שבה כוח עובר דרך הגוף בזמן תנועה: סדרה של מפרקים ושרירים שמחוברים זה לזה ומעבירים אנרגיה מנקודה לנקודה. בריקוד השרשרת מתחילה בכפות הרגליים במגע עם הרצפה, עוברת דרך הקרסוליים, הברכיים, הירכיים, עמוד השדרה, הכתפיים והזרועות, ומגיעה עד לנקודת המגע עם הפרטנר. כשהשרשרת שלמה, לחיצה קטנה ברצפה מתעצמת בדרך למעלה ומגיעה לצד השני כאיתות ברור וחזק.

כשחוליה אחת בשרשרת חלשה או מנותקת, הכוח מתפזר. ליבה שקורסת, ברכיים נעולות, כתפיים מורמות או יד שאוחזת חזק מדי: כל אחד מאלה שובר את הרצף. אז המוביל מפצה עם שרירי הזרוע, וזה מרגיש לעוקבת דוחף ולא נעים. זו הסיבה שמובילים טובים לא צריכים כוח ידיים, ושהגראונדינג והליבה כל כך חשובים. הליבה היא בעצם החוליה המרכזית שמחברת בין פלג הגוף התחתון לעליון.

המושג הגיע מהנדסה מכנית והותאם לתנועה אנושית על ידי ד"ר ארתור שטיינדלר ב-1955. בשרשרת סגורה, כשכף הרגל על הרצפה, כוח שנוצר ברגל יוצר תגובת שרשרת בכל מפרק מעליו. בריקוד ההגברה יכולה להגיע לפי 3 עד 5 מהרצפה ליד: דחיפה של 10 ניוטון ברצפה מגיעה כאיתות של 30 עד 50 ניוטון לפרטנר. זה עובד רק כשכל החוליות מחוברות.

ברמות מתקדמות זה הופך לבחירה: אילו חוליות להפעיל ואילו לשחרר. בודי וייב מפעיל כל חוליה ברצף. ליד חד מפעיל את כל השרשרת בבת אחת. ליד רך מפעיל אותה חלקית ושולח הצעה במקום פקודה. אפשר גם להפעיל שתי שרשראות במקביל, כשמסלול הכוח ליד שמאל שונה מזה של יד ימין.