איכות ביצועית

איכות ביצועית היא סך הנוכחות, המחויבות והאמנותיות שהופכים תנועה פיזית לאמנות ויזואלית. היא כוללת מחויבות של כל הגוף לכל תנועה בלי חצי חצי, טווח דינמי (היכולת להיות נפיצה ועוצמתית או עדינה ורכה), מודעות למרחב (שימוש ברחבה כבמה), הקרנה שמאפשרת לקרוא את התנועה גם ממרחק, ואותנטיות רגשית: לרקוד את מה שאת מרגישה ולא את מה שנדמה לך שצריך להרגיש. חשוב להבין שאיכות ביצועית היא לא הופעה לקהל. זו נוכחות מלאה מולך ומול הפרטנר, ברמת שלמות כזו שמי שמסתכל נמשך פנימה באופן טבעי. טכניקה בלי איכות ביצועית נראית כמו הדגמה. איכות ביצועית בלי טכניקה נראית כמו ביטחון. יחד הן יוצרות אמנות. ברחבה החברתית זה מה שמבדיל בין הרקדן שכולם מסתכלים עליו לבין רקדן עם בדיוק אותה טכניקה שאף אחד לא שם לב אליו. ההתפתחות היא הדרגתית. בהתחלה זה פשוט להפסיק להסתכל על הרגליים, ליצור קשר עין עם הפרטנר, ולהתמסר לכל צעד כאילו הוא החשוב ביותר. מתחילה שרוקדת בנוכחות מלאה מעניינת לצפייה יותר ממתקדם שחצי מהראש שלו כבר בתנועה הבאה. ברמת ביניים מפתחים טווח דינמי: לרקוד את אותה פיגורה בשלוש עוצמות, מינימלית, רגילה ומקסימלית. ברמת מאסטר זה כבר לא מודע. לכל תנועה יש המשכיות, לכל עצירה יש סיבה, והמצב הרגשי נראה בריקוד בלי תיאטרליות. לתופעה יש בסיס נוירולוגי: צפייה בתנועה בטוחה ומחויבת מפעילה אצל הצופה את מערכת נוירוני המראה, אותם אזורי מוח שהיו מופעלים אילו הוא עצמו ביצע את התנועה. ככל שהכוונה והמחויבות של הרקדן חזקות יותר, כך התהודה אצל הצופה חזקה יותר. מבחינה תרבותית זה מתחבר למושג ה'סבור' (sabor), הטעם: בתרבות הדומיניקנית רקדן עם סבור הוא כזה שיש לו קצב, ביטחון ואישיות שחורגים מיכולת טכנית.