טאפ

הטאפ הוא האלמנט הקצבי שמגדיר את המבנה הבסיסי של בצ'אטה. בספירות 4 ו-8 של כל פראזה בת שמונה ספירות, במקום להעביר משקל, נוגעים קלות עם כרית כף הרגל החופשית ברצפה, ליד הרגל התומכת. ככה נוצרת התבנית שכל רקדן בצ'אטה מכיר: צעד, צעד, צעד, טאפ. אבל הטאפ הוא הרבה יותר מהפסקה. הוא אקצנט קצבי, הזדמנות לסטיילינג, ורגע של איפוס מכני שמכין אתכם לשינוי הכיוון הבא. זה גם רגע קריטי של איזון: אם אתם לא יציבים בטאפ, כל השאר מתערער. עבור העוקבת זה רגע של הקשבה, לאן המוביל הולך עכשיו. עבור המוביל זו נקודת החלטה: מה בא עכשיו בשיחה עם המוזיקה. האיכות של הטאפ מסגירה את הרמה. מתחילים דופקים אותו ברעש, בינוניים מתעלמים ממנו, ורקדנים מתקדמים הופכים אותו לרגע המוזיקלי ביותר בפראזה. ברמה בינונית מתחילים לשחק: טאפ לצד, טאפ מאחור, טאפ עם היפ פופ, טאפ עם בעיטה קטנה. אפשר גם להחליף אותו בהחזקה, כלומר להשאיר את הרגל באוויר בלי לגעת ברצפה, וזה מה שרוב הרקדנים המקצועיים באמת עושים. ברמה מתקדמת נכנסים טאפים מסונקפים, טאפים כפולים וטאפים מושהים שמותחים את הפראזה, ולפעמים מוותרים על הטאפ לגמרי בברייק מוזיקלי. הטאפ משרת את המוזיקה, לא את הספירה. מבחינה פיזיולוגית, הטאפ יוצר רגע קצר של עמידה על רגל אחת שמאתגר את מערכת שיווי המשקל והפרופריוצפציה, ולכן מתחילים מתקשים בו. עם תרגול, מעגלי התזמון במוח הקטן הופכים את העברת המשקל לאוטומטית ומפנים תשומת לב לקונקשן ולמוזיקליות. בבצ'אטה דומיניקנית הטאפ מלווה לרוב בהיפ פופ, אקצנט צדדי של האגן שנותן לריקוד את האופי שלו. בבצ'אטה סנשואל הוא מתארך או מוחלף בגרירה איטית לאסתטיקה זורמת יותר. שתי הגישות לגיטימיות ומשרתות מטרות שונות.