בייסיק סטפ

הבייסיק סטפ הוא הצעד שכל רקדן בצ׳אטה בעולם חולק: שמאלה־שמאלה־שמאלה וטאפ, ימינה־ימינה־ימינה וטאפ. שמונה ספירות, וזהו. התבנית מתיישבת ישירות על משקל ה־4/4 של המוזיקה, והטאפ בספירה 4 ובספירה 8 מתאים להדגשה של הבונגו בליווי הדומיניקני המסורתי. פשוט זה לא אותו דבר כמו קל. הבייסיק הוא הבית שאליו חוזרים: כל פיגורה יוצאת ממנו וחוזרת אליו, וכשלא יודעים מה לעשות הלאה, עושים בייסיק. רקדנים שממהרים לדלג עליו לטובת פיגורות בונים בית בלי יסודות. מתחיל עושה בייסיק כדי לשרוד את השיר, רקדן מנוסה עושה בייסיק כדי להביע. ברמת מתחילים: צעד הצידה ב־1, איסוף ב־2, צעד הצידה ב־3, טאפ ב־4, ואז אותו דבר לכיוון השני. ברכיים רכות מעט, המשקל על כריות כפות הרגליים ולא על כל כף הרגל, והטאפ הוא נגיעה קלה ולא רקיעה. בהמשך מוסיפים תנועת אגן על הטאפ, משחקים בגודל הצעדים (גדולים לתנועה פתוחה, קטנטנים לקונקשן צמוד) ומתרגלים לכל הכיוונים: הצידה, קדימה ואחורה ובאלכסון. ברמה מתקדמת הבייסיק שלך אמור להיראות אחרת לגמרי מזה של מתחיל, למרות שהתבנית זהה. כל צעד עם העברת משקל מלאה, ארטיקולציה של האגן וכוונה מוזיקלית. אפשר להוביל שיר שלם רק בעזרת וריאציות של הבייסיק, וזה ירגיש כמו הריקוד השלם ביותר. שווה לדעת שהבייסיק הדומיניקני המקורי קומפקטי ומקורקע יותר מהגרסה הבינלאומית המודרנית שרוב העולם מכיר.