צעד צידי

הצעד הצידי הוא הבסיס הכי מזוהה של בצ'אטה: צעד שמאלה על 1, רגליים יחד על 2, שמאלה על 3, טאפ על 4, ואז ימינה על 5, יחד על 6, ימינה על 7 וטאפ על 8. זה הדבר הראשון שמלמדים בשיעור ראשון, וגם הדבר האחרון שמשתלטים עליו באמת. מה שנראה כמו תזוזה פשוטה לצדדים הוא בפועל תיאום מורכב בין העברת משקל, בידוד אגן, כיפוף ברכיים ודיוק בקצב. חשוב להבין שהצעד הצידי הוא לא מהלך למתחילים שמתקדמים ממנו הלאה. הוא הקנבס שעליו מציירים את כל תנועת הגוף, המוזיקליות והסטיילינג. הרקדנים הכי טובים בעולם מבלים את רוב הריקוד החברתי שלהם בגרסה כזו או אחרת של הבייסיק הצידי. זה כפתור הריסט שלך, עמדת הבית ואזור הנוחות: כשמתבלבלים חוזרים ללטרלי, וכשרוצים להקשיב למוזיקה הפשטות שלו משחררת קשב. בפועל זה אמור להרגיש כמו נשימה. הברכיים מתכופפות ומתיישרות באופן טבעי עם כל העברת משקל, וזה מה שיוצר את האיכות המתגלגלת שמבדילה בין בצ'אטה רכה לבצ'אטה נוקשה. ברמות מתקדמות אפשר להוסיף סינקופות, להחליף צעדים בעצירות, לשתול בודי וייב בין צעדים ולעצב כל טאפ אחרת. המבנה נשאר, הביטוי אישי לגמרי. מבחינה פיזיולוגית, צעידה לצדדים מפעילה את מקרבי ומרחיקי הירך, שרירים שאצל רוב האנשים פחות מאומנים כי אנחנו הולכים בעיקר קדימה. הגלוטאוס מדיוס במיוחד קריטי ליציבות צידית. תרבותית, הבייסיק הצידי קיים בכל סגנונות הבצ'אטה אבל הטעם משתנה: דומיניקני מוסיף באונס ופופ אגן בולט, סנשואל מחליק אותו לגל זורם, ומודרנה פותח אותו עם פריים רחב יותר. הצעד הצידי הוא המבטא שמסגיר איפה הרקדן למד.