דיפ

הדיפ הוא הצילום שכולם רוצים, אבל מעטים מבצעים אותו טוב. זו לא תחרות בכמה נמוך אפשר לרדת, אלא רגע של מסירה: העוקבת יוצאת מהציר, נשענת אחורה, והמוביל מחזיק את המשקל דרך בסיס יציב. דיפ טוב קורה כשהמוזיקה דורשת אותו, נמשך בדיוק כאורך המשפט המוזיקלי, והעוקבת מרגישה בטוחה לחלוטין. העומק לא באמת משנה. הטיימינג זה הכל. מבחינת פיזיקה, בדיפ מרכז הכובד המשותף של הזוג יוצא אל מחוץ לבסיס התמיכה של שניהם. לכן המוביל חייב ליצור משקל נגד: עמידה רחבה יותר, ברכיים כפופות, מרכז כובד נמוך וגב ישר. הרגליים עושות את העבודה, לא הידיים ולא הגב. בלי בסיס יציב אין דיפ, יש סיכון. מבחינה מוזיקלית הדיפ הוא אחד הכלים החזקים ביותר. דיפ מדויק על ברייק מוזיקלי יכול לעצור את הנשימה של כל הרחבה, ודיפ באותו מקום בלי סיבה מוזיקלית הוא סתם נפילה מביכה. דיפ מהיר על אקצנט של תוף מרגיש אחרת לגמרי מדיפ איטי ומתמשך מעל מלודיה של גיטרה. מבחינה תרבותית, הדיפים הדרמטיים הגיעו לבצ'אטה מעולם הריקודים הסלוניים והטנגו. בבצ'אטה דומיניקנית הדיפים עדינים מאוד אם בכלל קיימים, והדיפ העמוק הוא תוספת של סנשואל ומודרנה. ברמות מתקדמות הדיפ מתמזג לתוך התנועה: יציאה מסיבוב, אמצע בודי וייב, קמברה, דיפ צידי או דיפ עם רגל מושטת.